חברת גז מתחרה תפצה את אמישראגז ב 380,000 ש"ח

בפני תביעה כספית על סך 390,000 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובעת, הידועה בכינויה "אמישרגאז" ועוסקת בשיווק גז לצרכניה מזה כשישים שנה. התביעה הוגשה נגד נתבעת 1 - חברה שהוקמה בשנת 1998 המשווקת גז ומתחרה בתובעת. נתבע 2 הינו הבעלים של נתבעת 1, ונתבע 4 מנהלה. נתבע 5 מבצע את פעילות נתבעת 1 באזורי העמקים וחדרה באמצעות סוכנות "תן גז".

א.  תמצית טענות התביעה

1.  התובעת הגישה נגד נתבעים 1-4 תביעה כספית ולמתן צו מניעה קבוע וכינוס נכסים קבוע, בגין מעשי גזל של מכלי הגז שבבעלותה ושימוש בהם לצורך אספקת גז ללקוחות התובעת ולאחרים, בת.א. 465/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

כן הגישה התובעת קובלנה פלילית נגד אותם נתבעים ואחרים בק.פ. 1005/04 בבית משפט השלום בחיפה.

הצדדים הגיעו להסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין בת.א. 465/03, לפיו, יינתנו צווי מניעה קבועים בהתאם למפורט בכתב התביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה וכן, שהתביעה הכספית תתברר בבית המשפט השלום.

2.  צווי המניעה הקבועים, מורים לנתבעים 1-4 ו/או מי מטעמם ו/או בשמם, לחדול מלמלא, למכור, לפרק, להחזיק להוביל, להשתמש, לצבוע, לסחור ולבצע כל פעולה במכלי הגז ובכל ציוד גז של התובעת, לרבות וסתי גז, סעפות גז, מוני גז ועוד. זאת, למעט במקרים שהנתבעים לוקחים מכלי גז, ממי שהיה צרכן של התובעת והודיע לה כדין על סיום החוזה עמה, והתובעת לא פרקה את המכלים שהושאלו לצרכן בתקופה הקבועה בדין. במקרה זה רשאים הנתבעים לקחת את מכל הגז למחסן הגז, המוגדר בחוק, אך לא למתקן המילוי בתמרה, ועליהם להודיע על כך לתובעת תוך 48 שעות, ולשמור על המכלים עד שהתובעת תיקח אותם.

כן ניתן צו מניעה קבוע, המורה לנתבעים להימנע מלהציג עצמם כמחלקי גז של התובעת, להימנע מלעשות שימוש ברכוש התובעת או בסימן מסחרי שלה ו/או להיכנס למקרקעין שלה, סניפיה ומתקני המילוי שלה, כאשר מכלי הגז, הם מכל סוג ששם התובעת או ראשי התיבות שלה בכל שפה שהיא מופיעים עליהם ו/או כאשר ידיות המכלים הם ממתכת בצורת האות "ח".

בת.א. 8443/05 בו התבררה התביעה הכספית, ניתן פסק דין נגד הנתבעים ונקבע, כי הם גזלו את מכלי הגז של התובעת, מילאו בהם גז וסיפקו אותם לצרכנים אשר חויבו בתשלומים כספיים לתובעת.

3.  בשלב מאוחר יותר, ביום 31.12.08 התקשרו התובעת ונתבעים 1-4 בהסכם לפיו, בין היתר, התחייבה נתבעת 1 לא לפרק, לא להסיע, לא לאחסן, לא למלא ולא לשווק מכלי גז, או ציוד אחר של התובעת, הנושא את סימני ההיכר שלה ולא לעשות בהם שימוש, בין בעצמם ובין על ידי אחרים. נתבעת 1 התחייבה, כי כל הפרה תזכה את התובעת בתשלום דמי שימוש בסך 5,000 ש"ח בגין כל מכל גז או רכיב ציוד אחר, אותם תשלם נתבעת 1 לתובעת תוך 14 יום. בהתאם להסכם התחייבו לכך גם נתבעים 1-4 שהינם בגדר "יחידי נתבעת 1". (להלן: "ההסכם").

בפועל, נתבעים 1-4 הפרו בשיטתיות את ההסכם, לקחו מצרכני גז של התובעת ומאחרים מכלי גז וסיפקו להם במקומם מכלים מלאים של נתבעת 1, תוך ניצול תשתיות גז והמערכות שתוחזקו על ידי התובעת, שהכינה התובעת על חשבונה אצל הצרכנים. הנתבעים 1-4 אף פרקו מכלי גז של התובעת מלקוחותיה וסיפקו במקומם מכלים של נתבעת 1 תוך שימוש בציוד ותשתיות ששייכים לתובעת.

כל הפעולות המתוארות לעיל בוצעו באמצעות נתבע 5 שמשמש כסוכן גז של הנתבעת ורכבים שלו מבצעים את אספקות הגז המתוארות לעיל.

4.  התובעת מפרטת בכתב התביעה שורה ארוכה מאוד של מקרים בהם לקחו הנתבעים מכלי גז של התובעת מצרכניה ופעלו בהם כמפורט לעיל, מאז חודש דצמבר 2009 ועד חודש אפריל 2010.

התובעת פנתה אל הנתבעת 1 במכתב החל מיום 13.12.09 ועד 7.6.10 בדרישה לשלם את הפיצויים שנקבעו בהסכם, אך לא נענתה, למרות שהנתבעים 1-4 הפרו את התחייבותם בהסכם ולאור המקרים המפורטים בכתב התביעה, כך התובעת, על הנתבעים לשלם ביחד ולחוד 390,000 ש"ח.

ב.  תמצית טענות ההגנה

נתבעים 1-4

1.  הנתבעים מכחישים את כל טענות התביעה, שלטענתם מבוסס על פרי דמיונה של התובעת. לטענתם, פסק הדין בת.א. 465/03 נבע משגיאות רבות בניהול נתבעת 1 כתוצאה מחוסר ניסיון ניהולי בתחום צריכת הגז, אך לאחר אותו פסק דין כואב, חרטה נתבעת 1 על דגלה לנהוג כלפי מתחריה בהגינות, בכבוד ומילוי לשון החוק והתקנות.

לטענתם, נתבע 5 הוא אכן בעלים של סוכנות גז בחדרה הפועלת מטעם נתבעת 1 על פי הסכם הפצה ביניהם, ופעילותה הינה רק בחדרה ואור עקיבא. מאז פסק הדין ביצעה הנתבעת 1 שינוי דרסטי בשיטות הניהול שלה ותיקנה את כל הכשלים, אלא שבהסכם שנכרת בין הצדדים ב-31.12.08 ניצלה התובעת לרעה ובחוסר תום לב את כוחה, וניסחה את ההסכם בצורה שישרת את צרכיה בלבד וחייבה את הנתבעים להימנע מביצוע פירוק בלוני גז, למרות הנוהג שהשתרש במהלך השנים לפיו התובעת ונתבעת 1 מחליפות בלוני גז ריקים בהיקפים גדולים.

2.  בהסכם תנאים מקפחים, בלתי ראויים וקובלים, הוא נחתם תוך ניצול לרעה של כוחה של הנתבעת והחתמת הנתבעת ועובדיה על התחייבות להימנע ממעשים שהפכו לנוהג. לכן לטענתם, יש לבטל את החוזה.

לטענת הנתבעים, מתירה התובעת לסוכניה לפרק את בלוני הגז של הנתבעת, אך דורשת מהנתבעת לא לגעת במכלי התובעת, למרות שהלקוחות לא יודעים מי ספק הגז שלהם. אין לקבל טענה זו כיוון שהלקוחות מזמינים גז מהספק, משלמים לספק וגם אם לטענת הנתבעת יש מקרים שלקוחות מזדמנים מבקשים החלפת בלון גז מספק גז מזדמן באזורם, על הנתבעת לנהוג בהתאם לדין ולהסכם שחתמה.